אני כותבת לך את כל זה כמו שמספרים סוד לאדם קרוב מאוד. בלי קישוטים ובלי הקדמות. אל תפקפקו, כמו שאינכם מפקפקים בחלומות, באהבה, בפילים סגולים.
זה התחיל בכיתה ב' בשיעור כתיבה יוצרת. אני זוכרת שרבקה חילקה לנו תיקיות בריסטול בשלושה צבעים: צהוב, תכלת וכתום. אני בחרתי את הכתומה כי בה היה קישוט של פרחים. על שער התיקייה כתבנו את השם שלנו ואת שם השיעור: "רותם בכר. אני אצמי. קבוצת רימון." בערב אמא עזרה לי לתקן, כי לא רציתי להחליף תיקייה ולוותר על הקישוט מסביב. בשיעור של רבקה כתבתי בפעם הראשונה בחיי. זו היתה הפעם הראשונה שכתבתי מתוך איזה בית ניסתר. הרגשתי שקרה לי דבר פלאי. הרגשתי שיש בתוכי קסם סודי.
סוף סוף יכולתי לעוף דרך החלון, לכעוס, לצחוק ולאהוב, בלי לתת דין, בלי להיות מישהי אחרת. "מקום שהאדם מתייחד עם רחשי ליבו קודש הוא" (דבורה בארון) כשחזרנו מהשיעור הלכנו למנוחת הצהריים. ישבתי על המיטה וכתבתי את השיר הראשון שלי. כתבתי בלהט. הרגשתי שמשהו נבע ממני ויצא אל העולם. כך התחיל הספר הראשון שלי. "לחפש ולחפש גם ביום וגם בליל למצוא הרבה דברים יפים כמו באגדות ובסיפורים פזמון: למצוא למצוא ולעבוד מה שלא מצאנו עוד לחפש ולחפש ולא להתייאש" מאז אני כותבת ויוצרת ספרים לעצמי ולאחרים. כל ספר הוא הצצה לעולם נרגש, סוער ומלא הוד, שמתחיל מבית פנימי של אדם אחד בעולם.
"כל אדם צריך לדעת, שקרוי הוא לעבוד על פי אופן ההכרה וההרגשה המיוחד שלו, על פי שורש נשמתו, ובעולם זה, הכולל עולמים אין ספורות, ימצא את אוצר חייו" (הרב קוק) מאז אני הולכת על חבל עם אוצר ביד. זו ארץ הפלא, פלא אני אומרת לך! שבה, על גלי הדמיון והרוח, כמעט הכל אפשרי. בבית הפנימי ארץ פלא. קול נהי דק של נפש. שירה של המעמקים. כל אדם הולך עם אוצר ביד. כל אחד יכול להציץ פנימה לבית ולכתוב את ניגונו אל העולם. ביולי הייתי בת חמישים. ביום ההולדת שלי חשבתי על כל הספרים שעשיתי בחיי. התחלתי בכיתה ב', המשכתי בבת-המצווה שלי, בלימודים, בהוצאת הספרים ובשנים האחרונות הפקתי ספרים עבור האנשים הנפלאים שפנו אלי. עבורי, ליצור ולהפיק ספרים זו מלאכה שיש בה דיוק, שמחה, יצירה והמון אהבה. וזו הדרך שלי לומר למישהו - אתה אחד ויחיד בעולם. את היחידה שיכולה להיות את. זו הדרך שלי להפיץ טוב בעולם.
רותם בכר אשנב -ספרים שמשפיעים סטודיו לכתיבה ולהפקת ספרי מיצוב למומחים
コメント